מה לאכול ולשתות פורטוגל? סיור קולנרי לאזרחים אזרחיות החדשים :) קריאה מהנה

בישול וגסטרונומיה

ארוחה טובה כאן בפורטוגל נושאת עקבות גם כן של כל השטחים שהיו שייכים פעם לפורטוגל מתקופת הקוליאניזים, מהקינמון במאפים ועד לאבקת הקארי. עגבניות ותפוחי אדמה מהעולם החדש הם חלק מכל חגיגה, כמו כן גם שום ובצל.

המוֹרִים (כינוי נפוץ באירופה הנוצרית למוסלמים) נטעו עצי לימון, עצי תפוז, ולימדו את הפורטוגלים לערבב פירות עם דגים ובשר. הם גם ממציאי הקטפלנה, תבשיל מהדרום, ששואל את שמו ממעין טאג'ין נחושת טיפוסי.

נשנושים טיפוסים

בפורטוגל תרבות של נשנושים לפני האוכל כדי לעורר את התיאבון, כל מלצר יציע לכם לרוב: זיתים, גבינת עיזים, פטה וסלסלת לחם לשולחנכם. לא מעוניינים לנשנש לפני הארוחה? תודיע למלצר , הוא יארוז לכם הכול לטאק אויי זה נפוץ לבקש זאת.

הדגים

הנה זה, זה שכולכם חיכיתם לו: מיובש או מלוח, בקלהאו (בקלה) בלתי נפרד מהמטבח הפורטוגלי. אומרים שיש 365 דרכים להכין את זה, כך שיש לכם סיורים קולינריים בלי סוף רק במסעדות הדגים!

למעשה, בקלה הוא רק קצה הקרחון: הפורטוגלים אוהבים פירות ים ודגים – אותם הם לרוב אוכלים פשוט בגריל (גרלהאדוס), בתבשיל או בקלדיירדה, מעין בוילבאיס עם אלף ואחת וריאציות אזוריות.

בשרים

למה שלא תתחילו את התגליות הקולינריות שלכם עם קלדו ורדה, מרק תפוחי אדמה וכרוב גליציאני טחון, מעוטר בפרוסות של נקניק חריף פחות או יותר? למרות שמקורו בצפון, המרק הזה הפך לאומי, ויש לכם פחות סיכוי לברוח ממנו בדיוק כמו בקלה!

בשר חזיר הוא הבשר האהוב על הפורטוגזים, בין אם בצורת לומבה (שקיעה), קוסטלטס (צלעות), פבראס (פרוסות) או הלייטאו הטעים או החזיר היונק. המנה המפורסמת ביותר מגיעה מהאלנטז'ו: זהו ה-Carne de porco alentejana האייקוני, מתכון לשקדי חזיר מבושלים בכוסברה, שומן חזיר, גרגרי פלפל אדום, שום, זית ו… צדפות!

ה-bife à portuguesa אוחזת ביד על העליונה (sic!) כי מדובר בסטייק המוגש על מצע צ'יפס ומעליו פרוסות בייקון. היזהר, לעתים קרובות הבישול מוכן מדי עבור כולנו… ציין!

עוגות

בבוקר וביתר שאת אחר הצהריים כולם מתכנסים לפסטלריות לאכול פשטל דה נטה, שבהן בשורה בחלונות עוגות עשירות מאוד בחלמון ביצה וסוכר, עם טעמים מתוקים של קינמון, לימון, תפוז, שקדים…

יַיִן

יינות פורטוגזיים אינם מובנים בצורה לא הוגנת בעוד שהאיכות שלהם יותר ממכובדת. המדינה עומדת בראש כשלושים אזורים הנהנים מכינוי מוצא. גדלים כמעט 200 זני ענבים שונים, המעניקים יינות ייחודיים מאוד, עם אחוז אלכוהול גבוה יותר בדרך כלל מיינות צרפתיים – השמש מחייבת.
דרך טובה מאוד להכיר אותם היא ללכת לטעימות של ויניפורטוגל. החוות הן לרוב קטנות ומייצרות יינות שונים מאוד מאזור אחד למשנהו.

• המפתיע והידוע ביותר מבין היינות הפורטוגזים מחוץ לגבולות הוא vinho verde ("יין ירוק"), המיוצר בצפון (Minho ו-Douro). מאוד בהיר, נוצץ ולבן (הכי טוב), רוזה (די נכון) או אדום כהה (לא נורא), הוא חייב את שמו לעובדה שיש לשתות אותו באביב שלאחר הבציר. באותו אזור אנו מוצאים גם ויניו מאדורו (בשל), יבש אך לא נוצץ.
• חבל דאו (מרכז-צפון) מייצר יין אדום קליל ומאוד פירותי. זן הענבים העיקרי הוא Touriga Naciónal (משמש גם לייצור פורט).
• אזור דורו הקטן מאוד, בצפון, מייצר כמה מהיינות הארומטיים ביותר בכל פורטוגל. כאן גם מייצרים את יין הפורט המפורסם (והיין המבעבע בלמגו).
• באלנטז'ו יש גפנים צעירות רבות של כעשרה זני ענבים, הידועים ביותר הם רדונדו, בורבה, מונסארז ורגואנגוס, שעובדו לפי שיטות מודרניות. היינות שלו, האופייניים, בעלי צבע אדום-סגול, מפתחים ניחוחות פירותיים והם אלכוהוליים מאוד. אחד הלבנים הטובים ביותר: הווידיגוארה.
• אזור Bairrada מייצר יינות "שולחן" עשירים, ריחניים ובעלי גוף מלא למדי, המשתלבים היטב עם מנות חזיר או עיזים.
• באסטרמדורה (בסביבות ליסבון, היצרנית המובילה), אנחנו מעדיפים בבירור את הלבנים, כדי להתענג עליהם בטפטוף ובזבל לאורך אינספור נתיבי היין שחוצים את האזור.

לסיכום

בפועל, זה תמיד קצת אותן מנות שחוזרות: בקלאו קוזידו (מבושל), אסאדו (קלוי), אסאדו נה בראסה (ברביקיו), קומ נאטה (עם שמנת), א בראס ("קוד פרמנטיר" טעים, עשוי עם בצל, תפוחי אדמה חתוכים דק, ביצים מקושקשות, זיתים שחורים, פטרוזיליה), גומס דה סא (בקלה, תפוחי אדמה, בצל, שמן, שום, זיתים שחורים, חלב, ביצים מבושלות, הכל אפוי).

התכשירים המבוססים על אורז, המזכירים אררוס ופאייה ספרדיים (למעשה בהשראה ערבית), נדיבים מאוד. הארוז דה מריסקו הקלאסי, עם פירות ים, טעים כשהוא מבושל היטב. ב-Alentejo, ליד שפך סאדו, מכינים אותו בסכינים (lingueirãos).